גם קטנים נעלבים

כעסתי עליה היום והרמתי את קולי.

טוב, לא באמת כעסתי עליה. הכעס היה על משהו אחר.

טוב, המשהו האחר לא באמת הכעיס אותי, אלא גרם לי לתחושה של אי וודאות.

אז,

היה משהו, שגרם לי לחוסר וודאות, שהציף אצלי כעס, שגרם לי להרים את קולי על הבייבי המתוקה שלי.

ומכאן יש שתי אפשרויות.

האחת – לכעוס על עצמי. לאמור לעצמי משפטים כמו "איזו גרועה אני" , "אני לא שולטת בעצמי".

להרגיש חרטה ואשמה על ההתנהגות שלי.

השניה- לתת לעצמי אהבה. להגיד לעצמי משפטים כמו "אני רק בנאדם" , "ההתנהגות שלי באותו רגע היא לא כל מי ומה שאני".

להרגיש חמלה כלפי עצמי, ולסמוך על עצמי שאני יכולה גם להגיב אחרת.

*

ומה הקשר לאכילה רגשית?

החליפו צעקה באכילה.

גם גדולים טועים.

השאלה באיזו אפשרות תבחרו ואיך היא תיטיב אתכם בפעם הבאה.

בתמונה – הקטנה שלי. אם כבר לאכול רגשית, אז אותה