הכי טבעי

אתמול אכלנו ארוחת ערב מוקדמת, ואור ואיתן (8 ו- 5.5) אכלו מעט יחסית.
סביב השעה 20 בערב התחילו קולות של "אבל אמא אני עדיין רעבה" ו "לא אכלתי מספיק בארוחת ערב". לא ביטלתי את הקולות הללו אך היות וכבר הייתי עסוקה בעניינים אחרים, עניתי להם "לכו תבחרו לעצמכם מה לאכול. אני סומכת עליכם".
ותוך כדי, מתוך סקרנות, האזנתי ל"דיאלוג ארוחה" שלהם.
איתן: "אור בואי נאכל גלידה.."
אור: "השתגעת? גלידה בשעה כזאת? הסוכר לא ייתן לך להירדם" 
איתן: "אז אולי לחם וקוטג'?"
אור: "לא יודעת… נראה לי שזה כבד בבטן עכשיו"
איתן: "יוגורט"?
אור : "זה ישביע אותנו?"
איתן פותח ארון ומחפש משהו. "מצאתי! עכשיו זה ישביע אותנו"
אור: "רעיון טוב!"
עכשיו כבר ממש הסתקרנתי מה שני הגמדים מצאו שישביע אותם עם היוגורט.
והזכרתי לעצמי שגם אם עשו בחירה לא הכי מוצלחת, נתתי להם את החופש לבחור ולנהל דיאלוג סביב הבחירה.
וללמוד לעשות את הדיאלוג הזה, ולא לקבל תשובות מאמא (או הדיאטנית 😉), זו למידה לחיים.