כל הלילה יצורים קטנטנים זמזמו סביבי וזממו להפריע את השינה המקוטעת שלי ממילא.
קמתי בבוקר עקוצה ורצוצה
ומחשבה אחת זמזמה לי בראש –
מגיע לי פיצוי!
וכשהמחשבה הזו מזמזמת, אני רואה לנגד עיני כוס קפה ועוגת שמרים קראנץ׳ שוקולד עסיסית.
כי פיצוי תמיד התקשר לי למשהו טעים. ורצוי שוקולדי.
והתכנון כבר היה ברור- אחרי פיזור הילדים, בדרך לעבודה, אעצור לקנות לי את הפיצוי שכל כך מגיע לי.
וברמזור, בעודי מגרדת את רגליי העקוצות,
עלתה לי מחשבה עוקצנית –
מה הקשר בכלל בין יתושים לעוגת שמרים?
וזה היה כל כך מגוחך פתאום עד שחייכתי
ולרגע אחד קטן כמעט שכחתי..
למה אני זקוקה לעוגת שמרים? הרי אני זקוקה לשינה טובה, מנוחה, מילה טובה ואפילו… אישור לתסכול הזה של היעדר שעות שינה.
מישהו שיקשיב לי ויגיד במלוא החמלה –
נכון, זה באמת לא קל. קחי נשימה.
ובעצם,
הדמות הזו כבר קיימת בתוכי.
ולפעמים צריך יתוש שיעיר אותה .
#חמלה לעצמנו
