דמיינו לכם שאתם יושבים בכיסא המארח של התוכנית של חייכם.
האורח הראשון מגיע ואתם מברכים אותו לשלום,
-"שלום אורח. מי אתה"?
– "שלום, אני קנאה".
– "שלום קנאה. אני רואה שהגעת".
קנאה מתיישבת לה בנוחות על כיסא האורח. כי הרי כשמבחינים בה, היא מאושרת (approved).
– "אז בואי ספרי לי קנאה, מה מביא אותך אליי"? אתם שואלים בעניין
קנאה שותקת ומתנועעת בחוסר נוחות בכסא.
-"זה בסדר, את יכולה לספר לי. אני כאן" אתם אומרים ברכות
– "אני פשוט… אני פשוט מרגישה לפעמים שאין לי מקום כאן. שלא רוצים אותי." היא אומרת בשקט
– "ומה היית רוצה?"
– "הייתי רוצה להרגיש שזה בסדר שאני כאן" קנאה מסבירה
– " למה זה חשוב לך?" אתם שואלים בעניין
– "כי אני מגיעה כשאני רוצה לעורר אותך לפעולה. אני מגיעה כדי שלא תישכח המטרה שלך .." היא מסבירה
– "תודה לך על הכוונה החיובית שלך קנאה" אתם אומרים בהבנה
– "ובגלל זה אני לא מבינה מדוע אני לא רצויה ..הרי יש לי כוונות טובות" היא ממשיכה
– "יש לך כוונה חיובית נהדרת. לפעמים היא פשוט מרגישה כמו צביטה בלב "
– "אולי כי אני פשוט רוצה שישימו לב אליי…" מהרהרת קנאה בקול.
ואתם יושבים ככה מהורהרים כמה דקות.
לפתע עולה בכם רעיון נהדר! אתם מבינים איך אפשר לשים לב לקנאה ושזה ירגיש אפילו נעים! אתם פותחים את פיכם בהתלהבות
ולפתע מגלים,
שקנאה נעלמה.
היא כבר לא יושבת על כיסא האורחים,
ורק הותירה אחריה
שובל של ריח נעים.
