מטופלת חדשה. רק מתיישבת ומספרת שהחליטה ללכת למכון x כי היא הבינה שיש לה כנראה בעיה עם גלוטן והיא צריכה להיפטר ממנו לתמיד.
ואיך זה שבכל זאת הגעת? שאלתי . לא היה לי נעים לבטל, ענתה.
טוב , אז אם כבר הגעת, בואי בכל זאת ננסה להפיק את המיטב. אני אומרת לה.
אז אנחנו מתחילות לדבר והיא מספרת לי כמה הלחם הוא האויב הכי נורא שלה וכו'..ואחרי מספר דקות יש לה שיחת טלפון. היא מבקשת לענות כי זה חשוב. משוחחת עם הצד השני מספר שניות בלבביות וחיוך וכשסוגרת את הטלפון מסבירה שהיתה צריכה לסגור לו"ז עם הגרוש שלה.
וואוו נשמע שאת ביחסים מדהימים איתו, אני אומרת לה.
כן, בכל זאת חיינו יחד המון שנים.. היא אומרת
זה ממש היה נעים לראות אותך מדברת איתו, אני מוסיפה. רוב הגרושים שאני מכירה ממש לא בקשר כזה טוב. הרבה פעמים אני שומעת שיח מלא בכעס, מלווה ברגשות שליליים..
לא, אצלנו זה ממש לא ככה. היא מספרת לי. אני עשיתי החלטה ללמוד לחיות איתו בהרמוניה.
שאלתי אותה איך עשתה החלטה כזאת ואיך הבינה שזה מה שנכון לה והמשכנו לדבר על זה עוד ועוד.
אחר כך שאלתי אותה – אז אחרי מה שסיפרת לי עכשיו, את עדיין רוצה ללכת למכון x לגמילה ?
מה הקשר? היא שואלת
כי הגרוש שלך זה ממש כמו הלחם. אפשר להחליט לחיות איתו בהרמוניה, בשלום, בחברות ולא להיות ברוגז, לא להתייחס אליו כאויב. ממש כמו שאת החלטת לעשות עם האקס שלך. אני עונה
היא מסתכלת עליי במבט מופתע.
הגרוש שלי כמו לחם… מעניין. היא אומרת ואני מתחילה לראות את המחשבות רצות לה בראש.
ומה שקרה אחר כך , מתקיים עד היום 
