כשאני רוצה להסביר למטופלים מה זה "תיוג" רגשות ולמה הוא עוזר, אני מספרת על המחקר שנערך בשנת 2012 באוניברסיטת UCLA שמטרתו היתה לבדוק ויסות רגשי אפקטיבי.
הנבדקים היו אנשים שפחדו מעכבישים (טרנטולות).
בהתחלה כולם קיבלו הוראה להתקרב לטרנטולות. מדדו את תגובות הפחד ע"י דיווח עצמי ותגובות פיזיולוגיות שונות.
לאחר מכן המשתתפים חולקו ל קבוצות.
קבוצה אחת קיבלה הוראה לתאר את הרגש שהם חווים ולתייג אותו – "אני מפחדת"/ "אני חווה כעת פחד" וכו'
קבוצה שניה קיבלה הוראה להפוך את החוויה לפחות מפחידה בראש כמו – "העכביש הזה קטן ולא מאיים עליי"
קבוצה שלישית – נתבקשה לאסטרטגיית הימנעות/ הסחת דעת – להגיד משהו שלא קשור בכלל לעכביש
קבוצה רביעית נתבקשה לא לומר דבר.
לאחר מכן, כל משתתף פגש שוב טרנטולה ומדדי תגובת הפחד נמדדו שוב.
קבוצת "מתייגי הרגשות" הראו פחות תגובות פחד באופן משמעותי ומובהק ביחס לשאר הקבוצות. וגם – התקרבו יותר לטרנטולות וחוו אותן כפחות מאיימות.
ולמעשה, המחקר מוכיח כי להיות ברגע ולאפשר לחוות את החוויה – זה הויסות הרגשי היעיל ביותר שיש.
בתמונה – פחד שהגיע לביקור 
# מיינדפולנס
